כולנו נושאים צלקות - חלקן נראות, חלקן שקטות ונסתרות בלב.הן לא רק סימן לפגיעה, אלא עדות לעומק שחיינו נגעו בו.כאשר אנחנו לומדים לראות את הצלקות כחלק מהסיפור ולא מהכישלון,  אנחנו מגלים שהן יכולות להפוך למקור כוח, תבונה וחמלה. צלקת מעידה על שני דברים: קודם היה כאב - אבל אחריו הגיעה רפואה. הצלקת היא העדות לכך: שנפלנו וקמנו שנשברנו והתחברנו מחדש שנפגענו אבל לא נכחדנו שהלב שלנו עדיין כאן היא אינה הזיכרון של המשבר בלבד - היא הזיכרון של הכוח שגילינו בתוכנו. הכאב שלא נעלם - משתנה צורה ישנם פצעים שהזמן אמנם מרכך, אבל הם לא נעלמים באמת: אכזבות עמוקות בגידות פרידות…