בכולנו יש צדדים שאיננו מראים לעולם - פחדים, חולשות, חרטות, קנאה, פגיעוּת.הצל אינו האויב - הוא החלק שמחכה שיכירו בו מבלי לשפוט.כשאנחנו לומדים לאהוב גם את המקומות החשוכים בתוכנו,אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו - ומתחילים להירפא באמת. הצל אינו דבר רע. הוא אינו “תקלת ייצור”, אינו סטייה מדרך נכונה. הצל הוא אוסף החלקים שלא קיבלו מקום: רגשות שלא הורשינו להרגיש, תשוקות שהודחקו, פחדים שמביכים אותנו, חוסר ביטחון, זיכרונות שאינם נוחים, צדדים שאינם מתיישבים עם הדימוי העצמי הצל הוא כמו ילד שנדחק לחדר צדדי בנפש - לא כי הוא רע, אלא כי לא ידעו איך להתייחס אליו. הפחד מלפגוש את עצמנו אנחנו רגילים…