במאמר כן, עמוק ונוגע ללב, משתף בן בר-נוי פניקס על הבחירה היומיומית להאמין בטוב – לא מתוך נאיביות, אלא מתוך עמידה אמיצה מול הקושי.הוא מספר על רגעים שבהם הכול מתערער, אך דווקא שם נולדת בחירה מחודשת: לראות את האור, גם כשהוא רועד.זהו מסע אישי של תקווה עיקשת, שמזכיר לנו שהאמונה בטוב אינה פריבילגיה – אלא כוח פנימי שמאפשר להמשיך.כי לפעמים, הניצחון האמיתי טמון בהדליק נר קטן – ולא לוותר. יש משהו משונה ברגעים הקשים באמת.הם מגיעים בלי הזמנה, בלי התרעה מוקדמת, ולפעמים – דווקא כשחשבתי שהצלחתי סוף־סוף לנשום.אלה לא תמיד משברים דרמטיים. לפעמים זה הצטברות של עייפות, תסכול, אי־ודאות, כאב ישן…