יש רגעים שבהם הלב מפוחד לא כי קרה משהו עכשיו - אלא כי הוא זוכר.זוכר את הפעמים שנשבר, שננטש, שלא ראו אותו, שלא בחרו בו.וכשזה קורה, הוא בוחר להתכווץ כדי לשרוד.מאמר על הדרך הרכה לפתוח את הלב מחדש, בלי להכריח ובלי להכאיב. לפעמים אנחנו חושבים שפחד הוא עניין של הראש, אבל האמת? הפחד הכי עמוק נמצא דווקא בלב. הלב זוכר: את הרגעים שלא חיבקו בזמן את המילים שפצעו את הנטישות שלא ציפינו להן את התקוות שלא התממשו את החיבוק שלא הגיע את האהבה שלא הייתה הדדית ואז - כשהוא מזהה רמז קטן לאותו כאב - הוא מתכווץ. מגן על עצמו. נסגר.…