יש קלפים שמוציאים מהאנשים חיוך, ויש קלפים שמוציאים מהם את כל האוויר מהריאות. קלף המוות, למשל, הוא כזה. אתה שולף אותו – והעיניים של הצד השני נפערות. "מה זה אומר? מישהו ימות?" ואז מגיעה ההשתתקות, המבוכה, ולעיתים גם הרצון פשוט לסיים את השיחה. אבל האמת? זה אחד הקלפים הכי יפים והכי משחררים בכל החפיסה. הבעיה היא בשם שלו. המילה "מוות" נשמעת לנו כמו סוף. כמו קץ, כמו אובדן. היא גורמת לנו להידרך. כי מי באמת מוכן לפגוש את הסוף? אבל בטארוט, ובחיים בכלל, מוות הוא לא בהכרח הסוף – הוא בעיקר שינוי. קלף המוות הוא כמו דף שנשר מהעץ כדי לפנות…