הירח משנה פניו, אך לעולם אינו נעלם.כך גם הרגשות - לפעמים מלאים, לפעמים מתמעטים, תמיד נעים.בכל שלב של אורו מסתתר מסר שקט,  הקורא לנו לעצור, להביט פנימה, ולהקשיב למוזיקה של הנשמה. עוד לפני שהיו מילים, הירח היה השעון הרגשי של האנושות. הוא קבע מתי יזרעו ומתי יקצרו, מתי יתפללו ומתי יחלמו. ואם תקשיב היטב, גם היום הוא מדבר - רק בשפה שונה: שפת התחושות. כשאורו גדל, הנשמה מתמלאת אומץ; וכשהוא מצטמצם, הלב מבקש מנוחה. הירח מלמד אותנו את מה ששכחנו בעולם הרציונלי - שהאור והחושך הם לא אויבים, אלא שלבים באותו מחזור חיים אחד. כשהירח נעלם - לידה מחושך בזמן ירח…