לא תמיד אהבה מסתיימת בפרידה. לפעמים היא נשארת חרוטה בנפש, גם אם מזמן לא אמרנו שלום היי,עברו שנים.אני לא כותב לך כדי לשאול מה שלומך. אני לא באמת רוצה לדעת. לא כי אני אדיש – אלא כי אני שומר על עצמי.אבל פתאום, בט"ו באב הזה, עלתה בי המחשבה לכתוב.אולי כי פעם, כשעוד אהבתי אותך, הייתי טוב בכתיבה. אולי כי אז, כשאהבתי אותך – אהבתי גם את עצמי דרכך. אתה לא היית אהבה קלה.אתה היית סופה.ואני, כמו עץ דק עם שורשים לא מספיק עמוקים, נשברתי. היו לך מילים חדות וידיים רכות.היו לך עיניים שלא הפסיקו לזוז, כאילו הן תמיד בורחות ממני, אבל…