לפעמים אנחנו שוכחים.שוכחים למה התעוררנו הבוקר, למה אנחנו נושמים, ולמה בכלל בחרנו לרדת לעולם הזה.אבל הנשמה אף פעם לא שוכחת. היא מחכה שניזכר גם אנחנו.זהו מכתב עדין של זיכרון - לא מהעבר, אלא מהמקור. נשמה יקרה,אני כותב לך הערב כי אני יודע שאת שומעת.לא דרך אוזניים, אלא דרך הרעד הקטן בלב, זה שמופיע בדיוק כשנדמה שהכול חשוך מדי.רציתי להזכיר לך משהו פשוט: את לא כאן במקרה.לא נולדת לתוך הכאב הזה, או האתגר הזה, סתם כך.בחרת בזה.בחרת לרדת לעולם של שכחה - כדי לזכור את האור שלך מתוך החושך.מסע הנשמהבמקום שממנו באת - אין זמן, אין פחד, אין גוף.יש רק אהבה.אבל הנשמה,…