יש נשמות שלא באמת עוזבות.הן רק מחליפות צורה - הופכות לאור שמלטף, לרוח שמרגיעה, לזיכרון שפורח גם בלבבות אחרים.בכל יום הולדת שלך, אמא, אני מגלה מחדש כמה את חיה בי - בקול, במבט, בחום, ובאור שתמיד ידע לגעת.זה לא רק יום הולדת - זו חגיגת אור לנשמה שהפכה לי למצפן חיים. אמא יקרה, אם הייתי יכול - הייתי כותב את המאמר הזה על נייר עשוי אור. לא כדי שכולם יקראו, אלא כדי שתראי. כי את, שבחרת להאיר את חיי גם אחרי שהלכת, ראויה ליותר ממילים. את ראויה למנגינה של נשמה. שבעים שנות אור יש מי שחיים שבעים שנה - ויש מי…