בעולם של מסכים, רעש ומהירות - האדמה מזכירה לנו לנשום.יש בה שקט שלא צריך להסביר, יציבות שלא צריך להוכיח.מאמר על החיבור הפשוט והקדום ביותר שנשכח מאיתנו.ועל הדרך שבה האדמה מחזירה את הנשמה למקומה. ברגע שכף הרגל נוגעת באדמה, משהו בגוף נרגע בלי שנבין למה. האדמה משדרת: יציבות רציפות קיום פשוט ביטחון קדום שורשיות הגוף זוכר את זה. עוד לפני המודע - הגוף יודע: פה אפשר לנשום. האדמה לא שואלת מי אנחנו. היא פשוט מחזיקה אותנו. חיבור שנשכח בעידן המודרני רוב חיינו מתרחשים היום: בין קירות מול מסכים בתוך רעש בתוך עומס גירויים בתוך ניתוק מהטבע אנחנו כמעט לא הולכים יחפים. לא…