זיכרון הנשמה מתוך האפר: ההיבט המיסטי והרוחני של הטראומה הקולקטיבית ותקומת הרוח האנושית

השואה היא הפצע העמוק והמדמם ביותר בדברי ימי האנושות אך בראייה רוחנית היא גם המקום שבו נבחנה עוצמתה של הנשמה היהודית והאנושית. גלו כיצד הטראומה הקולקטיבית צרובה בהילה שלנו ומועברת מדור לדור מהו סוד הניצוצות שהאירו את התהום החשוכה ביותר של מחנות ההשמדה וכיצד אנו נושאים את לפיד הזיכרון לא רק כדי לקדש את המתים אלא כדי לברוא עולם של אור ואהבה מתוך החורבן המוחלט.

כאן בערד כשהשמש שוקעת מעל הרי המדבר והלילה יורד השקט הוא מוחלט. הנוף הקדום והחשוף מאפשר למחשבות להתרחב ולנדוד אל מעבר לזמן ולמקום. אך ישנם רגעים שבהם השקט הזה אינו רק היעדר רעש אלא מרחב עצום וכבד שבו מהדהדות זעקות העבר. עולם המיסטיקה ותורת הסוד עוסקים רבות בבריאת העולמות בשפע באור ובאהבה אך עלינו לעמוד באומץ גם מול השאלה הקשה מכולן מה קורה כאשר האור נעלם לחלוטין מה קורה כאשר הרוע המוחלט משתלט על העולם ובוקע פצע ששום זמן לא יוכל לרפא.

שואת יהודי אירופה היא שבר קוסמי שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית. זהו אירוע שבו נשברו כל הכלים שבו חוקי הטבע האנושי קרסו אל תוך תהום של אכזריות שטנית. ההיסטוריונים יכולים לתאר את המהלכים הפוליטיים את המספרים הבלתי נתפסים ואת מנגנון ההשמדה הקר והמחושב. אך עבורנו כמי שעוסקים בנפש ובנשמה השואה היא אירוע שמתרחש מעבר לגבולות החומר. היא טראומה קולקטיבית שצרבה את הדנא הרוחני של האנושות כולה ושל העם היהודי בפרט.

במאמר זה נבקש לגשת אל נושא השואה בענווה עצומה ומתוך זווית ראייה רוחנית. נחקור את המושג הקבלי של הסתר פנים נבין כיצד הנשמות שלנו זוכרות את הכאב גם עשרות שנים לאחר מכן נתבונן בגילויי הגבורה הרוחנית שהאירו את המחנות באור יקרות ונלמד כיצד הציווי לזכור אינו רק חובה היסטורית אלא פעולה אלכימית שנועדה לרפא את שושלת הדורות ולהבטיח שרוח האדם תמיד תנצח את החושך.

הסתר פנים קריסת האור והשבר הקוסמי

אחת השאלות הכואבות ביותר שעולות מתוך חורבות אירופה היא היכן היה הבורא. כיצד ייתכן שכוח עליון שכולו טוב וחסד איפשר למכונת השמדה כזו לפעול באין מפריע המקובלים ואנשי הרוח התחבטו בשאלה הזו רבות והתשובה המיסטית העמוקה ביותר שניתנה לכך מושג שנקרא הסתר פנים.

הסתר פנים אינו אומר שהבורא עזב את העולם אלא שהוא צמצם את נוכחותו הגלויה כדי לאפשר לבחירה החופשית של האדם להגיע לקיצוניות המוחלטת שלה. העולם נברא על בסיס חוק הבחירה. לאדם ניתנה הרשות לבחור בין טוב לרע בין אור לחושך. בשנות השואה האנושות כקולקטיב בחרה בחושך בצורה המזוקקת והנוראה ביותר. כוחות האופל כוחות הדין והקליפות שאבו אליהם את כל האנרגיה ויצרו מסך עשן כה סמיך עד שהאור האלוהי לא יכול היה לחדור דרכו בצורה גלויה.

השבר הזה מקביל למה שמכונה בקבלה שבירת הכלים רק שהפעם הוא התרחש בעולם הפיזי. מיליוני נשמות טהורות ילדים נשים וזקנים חכמים ופשוטי עם נלקחו בסערה מן העולם. החלל שנוצר בעקבות היעדרותם אינו רק חלל דמוגרפי אלא חור שחור באריג האנרגטי של היקום. עולמות שלמים של תורה של תרבות של יצירה ושל אהבה נגדעו באחת. ההבנה המיסטית של הסתר הפנים מלמדת אותנו שהשואה אינה עונש אלוהי אלא תוצאה מחרידה של ניתוק האדם מנשמתו ומהאור שבתוכו.

טראומה בין דורית כשהנשמה זוכרת את האפר

גם אם נולדנו עשרות שנים לאחר סיום המלחמה אנו נושאים את הצלקות שלה בתוך ההילה שלנו. המדע המודרני גילה לאחרונה את תחום האפיגנטיקה תחום המוכיח כי טראומות קיצוניות שחוו ההורים והסבים משנות את הביטוי הגנטי של הצאצאים שלהם. אך המיסטיקה ידעה זאת מאז ומעולם. הנשמות שלנו מחוברות ברשת אנרגטית בלתי נראית של שושלת ושל קארמה קולקטיבית.

אנשים רבים סובלים מחרדות בלתי מוסברות מפחד מרעב מאגירת מזון כפייתית או מאימה משתקת כאשר הם שומעים רעש של רכבות או נביחות כלבים. אלו אינם פחדים חסרי היגיון אלו הם זיכרונות נשמתיים. הנשמה שלנו יודעת ומזהה את התדר של החורבן. אנו בוכים לא רק את הכאב שלנו אלא את הכאב של אלו שלא נותר מי שיבכה עליהם.

תהליך הריפוי של הטראומה הבין דורית מתחיל בהכרה. כאשר אנו מבינים שהפחד שלנו אינו פגם אישי אלא ירושה רוחנית אנו יכולים להתחיל לשחרר אותו בחמלה. עלינו לעמוד מול הזיכרון הכואב הזה להדליק נר ולהגיד לנשמות של אבותינו אנו רואים את הסבל שלכם. אנו נושאים את הזיכרון שלכם אך אנו בוחרים להפסיק לשאת את הפחד שלכם. אנו בוחרים לחיות חיים שלמים למענכם.

ניצוצות בתהום הגבורה של הרוח

בתוך החושך המוחלט של מחנות הריכוז וגטאות המוות התרחשו תופעות שחורגות מכל היגיון פיזי או פסיכולוגי. אלו היו גילויי הגבורה הרוחנית. אנו רגילים לחשוב על גבורה במונחים של נשק ושל מרד פיזי כמו מרד גטו ורשה שהיה מופת של אומץ לב עילאי. אך בראייה מיסטית הגבורה העצומה ביותר התרחשה דווקא ברגעים הקטנים והשקטים שבהם הנפש סירבה להיכנע לרוע.

אדם גווע ברעב שבוצע את פרוסת הלחם היבשה שלו ומעניק חצי ממנה לאדם זר שחולה לצידו הוא אינו רק אדם טוב הוא התגלמות של מלאך עליון. זוהי פריצה של חוקי ההישרדות של הטבע. אם שתופרת לבתה בובה קטנה מסמרטוטים כדי להעלות חיוך על פניה רגע לפני הסלקציה אדם שממלמל תפילת קדיש חרישית בתוך קרון משא חנוק אלו הם ניצוצות של אור טהור ששום מכונת השמדה לא יכלה לכבות.

הנאצים ביקשו להשמיד לא רק את הגוף הפיזי אלא את צלם האלוהים שבאדם. הם רצו להפוך את בני האדם לחיות הנאבקות על הישרדות. אך בכל פעם שאסיר בחר לשמור על האנושיות שלו להפגין חמלה לשמור על צלם אנוש או לאהוב הוא ניצח את המערכת השטנית ניצחון רוחני מוחלט. הניצוצות הללו של חסד בתוך גיהנום עלי אדמות הם ההוכחה הניצחת לנצחיותה של הנשמה ולקיומו של ניצוץ אלוהי שאינו בר כליון.

מסע הנשמות גלגולים של תיקון ובנייה מחדש

שאלה עמוקה שמלווה חוקרי תורת סוד היא לאן הלכו ששת מיליוני הנשמות. על פי הקבלה ותורת הגלגולים נשמה שנקטפה באלימות ובייסורים עולים למקום הגבוה ביותר תחת כיסא הכבוד משום שהן נקיות מכל חטא לאחר שזוככו באש. אלו הן נשמות קדושות שמוסרות את חייהן על עצם היותן שייכות לשושלת האור.

אך האמונה המיסטית גורסת גם כי נשמות רבות מהדור ההוא חזרו והתגלגלו מיד לאחר מכן בדור התקומה. הנשמות שנרצחו באכזריות חזרו כדי להיות אלו שבונות את הארץ מפריחות את השממה מקימות משפחות ויוצרות חיים חדשים. הכוח העצום שבו קמה מדינת ישראל והמהירות שבה נבנה עולם התורה והתרבות מחדש אינם מוסברים במונחים סוציולוגיים בלבד. זהו כוח של מיליוני נשמות שחזרו לעולם מתוך דחף פנימי אדיר של תיקון של בנייה ושל הבאת חיים במקום שבו נזרע מוות.

כאשר אנו מתבוננים בילדים שלנו צוחקים ומשחקים בחופשיות אנו מתבוננים למעשה בתיקון הקוסמי הגדול ביותר. כל לידה כל יצירה וכל רגע של אושר הם תשובה ישירה ומוחצת למכונת ההשמדה. הנשמות חזרו והן חזרו כדי לחיות במלוא העוצמה.

הזיכרון כטקס אלכימי לזכור כדי לרפא

הציווי הקדוש ביותר שעולה מן האפר הוא לזכור ולא לשכוח. אך מהי משמעות הזיכרון בראייה רוחנית זיכרון אינו רק חזרה על פרטים היסטוריים או צפייה בתמונות מצמררות ארכיון. זיכרון הוא פעולה אקטיבית של חיבור אנרגטי.

כאשר אנו עומדים דום מדליקים נר נשמה או קוראים את שמות הנספים אנו מבצעים טקס אלכימי עתיק. אנו קוראים לנשמות הללו לרדת מן העולמות העליונים ולהיות נוכחות איתנו. הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות לימד כי סוד הגאולה הוא הזכירה וסוד הגלות הוא השכחה. כשאנו זוכרים אדם אנו מעניקים לו קיום נצחי בתוך התודעה שלנו. אנו הופכים להיות הכלים שדרכם הם ממשיכים לחיות.

יתרה מכך עלינו לזכור לא רק את המוות אלא בעיקר את החיים. לזכור את העיירות התוססות את הניגונים את האמנות את הויכוחים הלוהטים בבתי המדרש ובבתי הקפה את ריחות התבשילים ואת האהבות הקטנות. כשאנו זוכרים את החיים שקדמו לחורבן אנו מחיים את האנרגיה החיובית שלהם ומאפשרים לה להמשיך להזין אותנו גם היום.

כוחה של השתיקה מילים שקורסות לתוך עצמן

כמי שעוסק בכתיבה ובשירה אני יודע שלעיתים המילים הן הכלים החזקים ביותר שיש לנו. אך מול השואה המילים מאבדות את כוחן. אין בנמצא שפה אנושית שיכולה לתאר את הריח של המשרפות את המבט בעיניו של ילד שנקרע מזרועות אמו או את השתיקה המקפיאה של קבר אחים. המילים קורסות אל תוך עצמן מול משקל הרוע.

לכן ישנה משמעות רוחנית עצומה דווקא לשתיקה. עמידת הדום הדממה המוחלטת שעוטפת אותנו ביום הזיכרון היא התפילה הזכה ביותר. בשתיקה הזו אנו מודים שאין לנו הבנה שאנו קטנים מול עוצמת הכאב ושאנו בוחרים פשוט להיות נוכחים עם הכאב הזה ללא ניסיון להסביר אותו או לתרץ אותו. השתיקה המשותפת של מיליוני אנשים יוצרת עמוד של אנרגיה טהורה שעולה עד לכיסא הכבוד ומחבק את הנשמות באהבה שאין לה גבולות.

מעפר קומי לתעל את הכאב לאהבה

האתגר הרוחני הגדול ביותר של הדורות שלאחר השואה הוא מה לעשות עם הזיכרון הזה. האם אנו נותנים לטראומה להפוך אותנו לאנשים חרדתיים חשדנים ומלאי שנאה לעולם או שאנו משתמשים בזיכרון כמנוע לצמיחה התשובה טמונה בהחלטה מודעת לבחור באור.

לקום מהאפר בדומה לעוף החול הפניקס שעל שמו אני נקרא זוהי המהות העמוקה ביותר של הריפוי. עוף החול אינו בורח מהאש הוא נשרף כליל אך מתוך האפר עצמו הוא אוסף את כוחותיו ונולד מחדש חזק יותר מואר יותר ובעל כנפיים גדולות יותר. תקומת הרוח שלנו נמדדת ביכולת שלנו לבנות עולם שבו דברים כאלו לא יוכלו להתרחש שוב.

אנו מנצחים את השואה בכל פעם שאנו תורמים לקהילה בכל פעם שאנו מגינים על החלש בכל פעם שאנו לומדים תורה של אהבה ובכל פעם שאנו בוחרים לראות את האלוהות באדם שעומד מולנו גם אם הוא שונה מאיתנו. הנקמה הגדולה ביותר ברוע היא החיים עצמם חיים מלאים של משמעות של שפע של קדושה ושל אהבה שאינה תלויה בדבר.

לפיד האור הנצחי

השואה היא תהום שחורה אך אנו עומדים על שפת התהום הזו כשאנו אוחזים בלפיד בוער של אמונה. אנו מביטים מטה אל החושך מזילים דמעה של צער אינסופי אך מיד מרימים את הראש בחזרה אל השמיים. אנו עם של שורדים אבל יותר מכך אנו עם של בוראים.

בימים של זיכרון בואו נאמץ אל ליבנו את כל אותן נשמות קדושות. בואו נבטיח להן שהן לא סבלו לשווא. בואו ניקח את הניצוצות שהן השאירו לנו בתוך החושך המוחלט ונהפוך אותם לאבוקות של אור שיאירו את חיינו ואת חיי הדורות הבאים. קחו רגע של שקט עצמו עיניים ושלחו גל של אהבה ותדר של שלום אל מעבר לזמן ואל מעבר למרחב. היקום מקשיב והנשמות כולן עונות באמן.