רבים מאיתנו מאמינים שברגע שנעזוב עבודה פוגענית או נסיים מערכת יחסים רעילה נגיע מיד אל ארץ ההבטחה המוארת. אך המיסטיקה מלמדת שבין השחרור ממצרים להגשמה המלאה מפריד מרחב עצום וצחיח המדבר. גלו מדוע תקופת הריקנות וחוסר הוודאות היא למעשה חדר מיון של הנשמה כיצד להתמודד עם הפיתוי לחזור לאחור אל הכבלים המוכרים ואיך ללמוד לסמוך על ההזנה היומיומית של היקום עד שהאדמה היציבה תופיע שוב תחת רגליכם.
הנוף המדברי הנשקף מחלוני כאן בעיר ערד הוא עבורי המורה הרוחני הגדול מכולם. המדבר אינו רק אוסף של סלעים וחולות הוא מצב תודעתי. כאשר אנו מתבוננים במרחבים העצומים הללו אנו חשים מיד את אפסות האדם מול איתני הטבע אך בו זמנית אנו חווים התרחבות פנימית עצומה. השקט של המדבר אינו שקט ריק אלא שקט מלא בנוכחות. זהו המקום שבו הרעש של העולם החיצוני פוסק והקול הפנימי סוף סוף מקבל הזדמנות להישמע. אין זה פלא שכל ההתגלויות הרוחניות הגדולות בהיסטוריה האנושית התרחשו במדבר.
בסיפור יציאת מצרים שאנו חוגגים בפסח קיים פרדוקס לכאורה. הבורא שולף את בני ישראל מתוך כור ההיתוך של העבדות מכה את המצרים ומבקע את הים. אך במקום להטיס אותם ישירות אל ארץ זבת חלב ודבש הוא מכניס אותם למסע של ארבעים שנה במדבר הגדול והנורא. התורה אף מסבירה זאת במפורש ומציינת שהבורא לא נחה אותם בדרך הקצרה שמא יראו מלחמה וישובו מצרימה. המדבר לא היה עונש הוא היה הכרח פסיכולוגי ואנרגטי.
כאשר אנו עושים פריצת דרך בחיינו בין אם מדובר בעזיבת מקום עבודה שלא שירת אותנו ביציאה ממערכת יחסים כובלת או בשינוי תפיסת עולם עמוקה אנו מצפים שהכל יסתדר מיד. אנו מצפים להרגיש מאושרים שלמים ומוגשמים. אך במקום זאת אנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות בתקופה של ריקנות של בלבול ושל חוסר ודאות מוחלט. במאמר זה נבין לעומק את המהות של המדבר של הנשמה נלמד מדוע התקופה הזו קריטית לריפוי שלנו וכיצד נוכל לצלוח אותה מבלי להישבר ומבלי לחזור לאחור אל הכבלים המוכרים של העבר.
תסמונת הגמילה מהשעבוד המוכר
הסיבה המרכזית לכך שהמדבר הכרחי היא תהליך הניקוי. כאשר אדם חי בתוך מציאות של עבדות בין אם עבדות פיזית רגשית או מחשבתית הגוף והנפש שלו מתמכרים לכימיקלים של סטרס של פחד ושל הישרדות. המערכת העצבית מתרגלת לרמת מתח גבוהה ולדרמה יומיומית. מצרים הייתה מקום של סבל אך היא הייתה גם מקום של ודאות. העבד ידע בדיוק מתי הוא קם מה הוא עושה ומי מנהל אותו.
כאשר אנו יוצאים לחופשי המערכת שלנו חווה הלם. פתאום אין מי שיגיד לנו מה לעשות פתאום אין את הדרמה שמילאה את ימינו ופתאום אנו נדרשים לקחת אחריות מלאה על חיינו. השקט של המדבר נחווה בתחילה כאיום. התת מודע שלנו מתחיל לייצר געגועים למצרים. בני ישראל במדבר בכו ואמרו זכרנו את הדגים אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים. הם שכחו את המכות ואת ההשפלה וזכרו רק את הביטחון של סיר הבשר.
זה קורה לכולנו. לאחר פרידה מבן זוג רעיל אנו עלולים למצוא את עצמנו מתגעגעים אליו בבדידות של הלילה כי המוח מעדיף כאב מוכר על פני ריקנות לא מוכרת. לאחר עזיבת עבודה שוחקת אנו עלולים להרגיש חסרי ערך משום שהזהות שלנו הייתה קשורה לטייטל המקצועי שלנו. המדבר הוא מכון הגמילה של הנשמה. הוא מכריח אותנו לשהות בתוך הכאב של הניתוק עד שהרעלים של העבר יישטפו לחלוטין מהמערכת האנרגטית שלנו.
המן היורד מן השמיים שיעור באמון רדיקלי
אחד האתגרים הגדולים ביותר במדבר הוא אובדן תחושת השליטה. במצרים היו נהרות וחקלאות היה אפשר לאגור מזון ולתכנן את המחר. במדבר אין שום דרך להבטיח את ההישרדות הפיזית שלנו בכוחות עצמנו. אנו תלויים לחלוטין בחסדי היקום. בסיפור המקראי התלות הזו באה לידי ביטוי בירידת המן לחם פלאי שהופיע בכל בוקר על פני האדמה.
למן היה חוק אחד ברור היה אפשר לאסוף רק את הכמות הנדרשת לאותו יום בדיוק. מי שניסה לאגור מן למחר מתוך פחד וחוסר אמונה גילה בבוקר שהמזון הבאיש והתמלא בתולעים. זהו שיעור פסיכולוגי עצום עבור כל אדם שעובר תקופת משבר או שינוי. בתקופת המדבר איננו יכולים לראות את התמונה המלאה או לתכנן חמש שנים קדימה. הניסיון לעשות זאת רק יעורר בנו חרדה משתקת.
המדבר מלמד אותנו אמון רדיקלי. הוא מלמד אותנו לחיות כאן ועכשיו. כשאתם נמצאים בתקופת מעבר אל תשאלו את עצמכם מה אעשה בעוד שנה אלא שאלו האם יש לי את מה שאני צריך להיום. האם יש לי קורת גג היום האם יש לי אוכל היום האם אני נושם היום התשובה היא לרוב כן. היקום מספק לנו את המן היומי שלנו את האנרגיה ואת המשאבים הדרושים כדי לצלוח את העשרים וארבע השעות הקרובות. הלמידה לסמוך על ההזנה היומיומית הזו מרפאת את פצעי המחסור שסחבנו מהעבר ומכינה אותנו לקבל שפע אמיתי בעתיד.
בניית המשכן יצירת המרכז הפנימי
בלב המדבר השומם במקום שאין בו בית קבוע מצווים בני ישראל לבנות את המשכן. המשכן היה אוהל מפואר ומורכב שנדד יחד איתם ממקום למקום והיווה את המרכז הרוחני שלהם. המשמעות המיסטית של בניית המשכן במדבר היא כבירה. היא מלמדת אותנו שכאשר כל המבנים החיצוניים של חיינו קורסים כאשר אין לנו בית יציב או זהות חברתית ברורה עלינו לבנות את המרכז שלנו מבפנים.
בתקופת המדבר האישי שלכם עליכם לבנות את המשכן הפנימי שלכם. זהו הזמן לברר מהם הערכים האמיתיים שלכם מהן האמונות שלכם ומהו הקשר האינטימי שלכם עם הבורא ועם נשמתכם. כאשר אדם לומד שהקדושה והביטחון אינם תלויים במקום גיאוגרפי או בסטטוס חיצוני אלא הם נמצאים בתוכו והוא יכול לקחת אותם לכל מקום הוא הופך לאדם חופשי באמת.
בניית המשכן הפנימי נעשית דרך התבוננות דרך מדיטציה דרך כתיבה אינטואיטיבית ודרך חיבור לטבע. אנו לוקחים את חומרי הגלם של הכאב של הבלבול ושל התקווה ויוצרים מהם מבנה חדש של זהות. זהות שאינה נשענת על אישור מאחרים אלא על ידיעה פנימית עמוקה של הערך העצמי שלנו כבני אלוהים.
פאטה מורגנה הסכנה שבפתרונות הקלים
המדבר ידוע בתופעת חזיונות התעתועים שלו. אדם צמא ההולך בחולות עלול לראות מרחוק אגם מים צלולים אך כשיתקרב יגלה שזהו רק שבירת קרני אור על אדמה יבשה. גם במדבר של הנשמה אנו צפויים להיתקל בלא מעט חזיונות תעתועים. אלו הם הפיתויים לקצר את הדרך או לקפוץ אל פתרונות קלים שמבטיחים הקלה מיידית אך למעשה מחזירים אותנו למעגל העבדות.
חזיון תעתועים יכול להיות אקס שחוזר פתאום לחיים שלנו כשאנחנו בשיא הבדידות ומבטיח שהפעם הכל יהיה שונה. זה יכול להיות הצעת עבודה שנראית נוצצת אך דורשת מאיתנו לוותר על הערכים שלנו או על הזמן שלנו בדיוק כפי שעשינו בעבר. התת מודע שלנו מנסה למצוא נווה מדבר בכל מחיר גם אם הוא מזויף רק כדי לברוח מתחושת הריקנות.
כדי לא ליפול בפח של חזיונות התעתועים עלינו לפתח סבלנות של ברזל. עלינו לזכור שהיעד שלנו אינו רק הקלה זמנית מהכאב אלא חירות אמיתית. כאשר מופיעה הזדמנות שנראית טובה מכדי להיות אמיתית עצרו. נשמו עמוק ובדקו האם ההזדמנות הזו משרתת את הצמיחה שלכם או שהיא פשוט משתיקה את הפחד שלכם. אדם שלמד ללכת במדבר יודע להבחין בין מים חיים לבין חול מנצנץ.
חוק ההתרוקנות לפני ההתמלאות
חוק יסוד במיסטיקה קובע כי כלי חייב להתרוקן לחלוטין מתוכנו הישן לפני שיוכל להכיל תוכן חדש וגבוה יותר. המדבר הוא שלב ההתרוקנות. אנו משילים מעלינו את כל השכבות המיותרות את כל מסכות האגו את כל הרצונות החומריים השטחיים ואת כל המחשבות המגבילות. אנו נשארים ערומים וחשופים מול השמיים הפתוחים.
רבים פוחדים מהריקנות הזו ומנסים למלא אותה מיד בהסחות דעת דרך טלפונים ניידים קניות או התמכרויות שונות. אך הריקנות הזו היא קדושה. היא המקום שבו הרחם של הנשמה מתנקה כדי שיוכל לקלוט זרע של מציאות חדשה. אם לא נאפשר לעצמנו לשהות במדבר ולחוות את הריק לא נוכל אף פעם להגיע לארץ המובטחת משום שלא נהיה כלים ראויים להכיל את התדר הגבוה שלה.
ההסכמה להיות במדבר היא ההסכמה להיות בתהליך. היא ההבנה שריפוי אינו אירוע של זבנג וגמרנו אלא מסע מתמשך. כשאנו מקבלים את המדבר באהבה במקום להילחם בו הוא מפסיק להיות מקום של סבל והופך למקום של טיהור והתקדשות.
הופעת האדמה החדשה מעבר לירדן
חשוב לזכור שהמדבר אינו המטרה הסופית. הוא רק הגשר. בסופו של תהליך הארבעים שנה המסמלות במיסטיקה סיום של מחזור חיים שלם מגיעה ההגעה אל גבולות ארץ ישראל חציית נהר הירדן והכניסה אל המציאות החדשה.
איך נדע שהמדבר שלנו מסתיים אנו נדע זאת כשהשקט הפנימי יפסיק להפחיד אותנו ויתחיל לנחם אותנו. אנו נדע זאת כשהגעגועים לדרמה של העבר ייעלמו לחלוטין ויפנו את מקומם להתרגשות שקטה לקראת העתיד. אנו נדע זאת כשההזדמנויות החדשות שיופיעו בחיינו לא ירגישו כמו בריחה אלא ירגישו כמו המשך טבעי ומדויק של מי שהפכנו להיות.
הארץ המובטחת בנפש היא אותו מצב תודעתי שבו אנו מנהלים את חיינו מתוך בחירה חופשית מתוך אהבה עצמית ומתוך חיבור לייעוד הנשמתי שלנו. זהו מקום שבו האנרגיה זורמת בחופשיות שבו מערכות היחסים שלנו מבוססות על כבוד הדדי ושבו העשייה שלנו מביאה ברכה לעולם. הדרך לשם הייתה ארוכה וצחיחה אך ברגע שכפות הרגליים שלנו יגעו באדמה הטובה נבין שכל רגע של צמא וכל צעד בחול החם היו שווים את זה.
לברך על היובש
פסח מלמד אותנו להביט על התהליכים של חיינו בפרספקטיבה רחבה. אם אתם מוצאים את עצמכם היום בתקופה של חוסר ודאות אם נראה לכם שהשארתם הכל מאחור ועדיין לא הגעתם לשום מקום דעו שאתם נמצאים במקום המדויק והקדוש ביותר. אתם במדבר.
אל תמהרו לברוח משם. תנו לשמש המטהרת לשרוף את שאריות האגו תנו לרוח להעיף את מחשבות הפחד ולמדו לאכול את המן של ההווה מתוך הודיה שלמה. המדבר בונה בכם חוסן רוחני שאי אפשר לקבל בשום דרך אחרת. חבקו את השקט סמכו על ההשגחה העליונה שמלווה אתכם כעמוד ענן ביום וכעמוד אש בלילה והמשיכו לצעוד קדימה בביטחון. ארץ החירות שלכם מחכה לכם ממש מעבר לדיונה הבאה.