יש רגעים שבהם הלב מפוחד לא כי קרה משהו עכשיו – אלא כי הוא זוכר.זוכר את הפעמים שנשבר, שננטש, שלא ראו אותו, שלא בחרו בו.וכשזה

אהבה יכולה להיות חיבוק שמרחיב את הנשמה – או אחיזה שמכווצת אותה.לפעמים אנחנו מתבלבלים וחושבים שקרבה חייבת להיות שליטה, ביקורת או פחד לאבד.אבל האמת הפשוטה

אשמה היא מהרגשות הכבדים ביותר שאנחנו סוחבים – לעיתים שנים ארוכות מדי.היא לוחשת שאנחנו אחראים לכאב של אחרים, או שלא היינו “מספיק טובים”.אבל אשמה אינה

כולנו נושאים צלקות – חלקן נראות, חלקן שקטות ונסתרות בלב.הן לא רק סימן לפגיעה, אלא עדות לעומק שחיינו נגעו בו.כאשר אנחנו לומדים לראות את הצלקות