על האור שאמא הדליקה בי, ועל האבנים שאבא הניח בדרכי – שני שורשים שחיים בי עד היום יש אנשים שמגלים את המיסטיקה שלהם בגיל מאוחר,

לראות את ההשתקפויות שמובילות לשינוי עמוק לפעמים נראה שהכול נגדך – אנשים מרגיזים, תקלות חוזרות, דרמות שאין לך כוח אליהן. ואתה שואל את עצמך: למה

לא כדי לרצות אחרים – אלא כדי לשחרר את עצמך המילה “סליחה” נזרקת לפעמים בקלות מדי. אבל כשפגעו בך באמת – עמוק, חזק, בלתי נסלח

על שפת הסמלים, המסרים, והצפנים שבלילה אנחנו הולכים לישון וחושבים שזה סוף היום. אבל דווקא אז – הנשמה מתעוררת. בחושך, כששום הגיון לא מפריע, הנשמה

איך להחזיק באמונה גם כשנדמה שהכול אבוד יש רגע כזה. רגע שבו אתה מרגיש שכבר אי אפשר יותר. הכול כבד, הכול מתפורר, והלב שלך לוחש

הדרך שלך אל העצמה דרך חכמת הטוטמים כולנו מחפשים הגדרה, עוגן, מראה שמשקפת לנו מי אנחנו באמת. במשך שלושה עשורים של מסע מיסטי, פיתחתי שיטה

מסע לעבר הילד שבתוכנו שעדיין מבקש חיבוק בפנים, מאחורי כל שכבת בגרות, תחכום והומור – חי ילד קטן. הוא לא נעלם. הוא רק שקט יותר.

על קלף המגדל בטארוט והשיעורים שהוא מביא לחיים יש קלפים בטארוט שאנשים חוששים לפגוש. אבל יש קלף אחד שברגע שהוא מופיע – כולם לוקחים נשימה

הסודות שמאחורי “צירופי מקרים” ולמה הם לא מקריים בכלל הם מופיעים בדיוק כשאתה צריך אותם, כאילו תוכננו מראש. מישהו מזכיר לך ספר ששכחת ממנו בדיוק